היברו יוניון קולג'

היברו יוניון קולג'
Hebrew Union College
	לוגו היברו יוניון קולג' - מכון למדעי היהדות
סמינר דתי
מוטו	חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי – הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר
תקופת הפעילות	3 באוקטובר 1875 – הווה (149 שנים)
מייסדים	יצחק מאיר וייז
קמפוס	סינסינטי, ניו יורק, ירושלים, לוס אנג'לס
בעלי תפקידים
נשיא	אנדרו רפלד (Andrew Rehfeld)
נגיד	דוד אלינסון (קנצלר)
מנכ"ל	זלדה גולדסמית
דקאן	נחמן שי (קמפוס ירושלים)
סגל	324 (נכון ל־אוגוסט 2020)
סטודנטים
	335 (נכון ל־אוגוסט 2020)
מיקום
מיקום	One W 4th St, New York, NY, 10012-1186
מדינה	ארצות הברית
קואורדינטות	39°08′18″N 84°31′13″W / 39.13839°N 84.520392°W
	http://huc.edu
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; היברו יוניון קולג'

היברו יוניון קולג' – מכון למדעי היהדות (אנגלית: Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion) היא מכללה ללימודי יהדות מטעם התנועה הרפורמית. המכללה היא המוסד הוותיק ביותר להכשרת רבנים באמריקה, ומשמשת כסמינר המרכזי להכשרת רבנים, חזנים, מחנכים ועובדים קהילתיים בתנועה הרפורמית.

לקולג' קמפוסים בערים סינסינטי, ניו יורק, לוס אנג'לס וירושלים. בקמפוסים השונים פועלת שורה של מרכזי מחקר ומוסדות ציבוריים ומצויים בהם ארכיונים שונים ואוספים מוזיאליים. הקמפוס בירושלים הוא המוסד היחיד בישראל להכשרת רבנים רפורמיים.

המכללה חברה באיגוד ההתחדשות היהודית.

היסטוריה

הרב יצחק מאיר וייז פעל להקים בית מדרש לרבנים החל משנת 1849. בשנת 1855 הוא הצליח לפתוח בית מדרש בשם "ציון בית מדרש" עם 16 תלמידים, אולם זה נסגר לאחר שנתיים. הקולג' נוסד בשנת 1875 תחת הנהגתו של הרב יצחק מאיר וייז בעיר סינסינטי, אוהיו, ולמנהל נתמנה שלמה עפפינגער. בבית המדרש למדו עם פתיחתו 14 תלמידים, ובשנת 1878 הגיע מספר התלמידים ל-24, בשלוש כיתות.^[1]

ב-11 ביולי 1883 נערך מה שנודע בדיעבד כ"נשף הטריפה" לכבוד המחזור הראשון של הבוגרים, בו הוגשו רגלי צפרדעים ופירות ים, צעד שהניע מספר רבנים שנכחו לצאת בזעם וזירז את הצטרפותם לקונסרבטיבים המתגבשים. עד שנת 1897 הוציא המוסד 52 רבנים ושתי מורות.^[2]

קמפוס שני הוקם בניו יורק ב-1950, תוך התמזגות עם המוסד הרפורמי המתחרה "המכון היהודי לדתות" (Jewish Institute of Religion). ב-1954 הוקם קמפוס בלוס אנג'לס וב-1963 הוקם הקמפוס ברחוב דוד המלך בירושלים.

הקולג' מלמד לתארים מתקדמים במגוון נושאים הקשורים ליהדות כגון, חינוך יהודי, מוזיקת קודש, שירות קהילתי יהודי, ארכאולוגיה מקראית ועוד.

הקמפוס בלוס אנג'לס מפעיל רבות מתוכניותיו בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת דרום קליפורניה הסמוכה.

בהמשך למסורת השוויון המגדרי ביהדות הרפורמית, מאפשר הקולג' לימודים לגברים ונשים בכל תחום, כולל הסמכה לרבנות וחזנות. מאז הקמתו ועד לשנת 2007 הכשיר הקולג' למעלה מ-2,800 רבנים ו-400 חזנים, מתוכם 520 רבּות ו-179 חזניות.

ב-2022 הוחלט לסגור את תוכנית הרבנים בסינסינטי עד שנת 2026 עקב בעיות כלכליות וירידה בהרשמה.

הקמפוס בישראל

בית המדרש לרבנות ישראלית

התוכנית פועלת למעלה משלושים שנה ומכשירה נשים וגברים ישראלים לתפקידי רבנות בקהילות התנועה ליהדות מתקדמת ובמוסדותיה, וכמו כן, גם במגוון גופים אחרים הפעילים בחברה הישראלית בתחומי החינוך, הקהילה, הליווי הרוחני והרווחה. התוכנית אורכת חמש שנים ומשלבת:

תחומים נרחבים בלימודי היהדות והתרבות הכללית;
בית המדרש הישראלי לרבנות – תוכנית המכשירה נשים וגברים ישראלים לתפקידי רבנות בקהילות התנועה ליהדות מתקדמת ובמוסדותיה^[3];
הכשרה בתחום החינוך והליווי הרוחני;
התמחות באחד מתחומי מדעי היהדות;
התמודדות ערכית והגותית עם שאלות יסוד של הקיום היהודי ועם סוגיות בתחום האמונה והדת;

התוכנית מדגישה את התפתחותם האישית, הרוחנית והמקצועית של תלמידי התוכנית ואת תודעת אחריות לעיצובם העצמי כמורי דרך ומלווים. במהלך השנים נטבעה דמותה של התנועה הרפורמית בישראל במידה רבה בחותמם של בוגרי התוכנית.

תוכנית "שנה בישראל" (Year in Israel)

מאז 1970 נדרשים כל תלמידי הרבנות, החזנות ובית הספר לחינוך של היברו יוניון קולג' בארצות הברית לעשות את שנתם הראשונה בירושלים. במסגרת זו לומדים כל שנה בישראל עשרות תלמידות ותלמידים. החל משנת 2007 לומדים בתוכנית גם תלמידי השנה הראשונה של ליאו בק קולג' שבלונדון, אנגליה, ובית המדרש גייגר שבפוטסדאם, גרמניה. לתוכנית חמישה מוקדים: לימודי הלשון העברית (מקראית ומודרנית) וקניית מיומנות בה, לימודי יסוד במקורות היהדות (ובעיקר מקרא, תפילה, ספרות חז"ל והיסטוריה של עם-ישראל), הכרת החברה הישראלית, בניית קהילה ופיתוח מקצועי ואישי. אחת לשבוע, למשך יום שלם, נעשית החברה הישראלית על היבטיה המגוונים, לשדה הלימוד והחוויה של התלמידים. במפגש זה הם מתמודדים עם סוגיות בתחום הזהות היהודית במדינה היהודית. דרך לימודי מקורות, צפייה בסרטים, חקר עצמאי וסיורים ברחבי הארץ התלמידים לומדים על החברה בישראל ועל תרבותה, על ההיסטוריה של הציונות ושל מדינת ישראל ועל האתגרים החברתיים והמדיניים שישראל ניצבת בפניהם. שנת הלימודים בישראל נועדה לחזק את זיקתם של מנהיגים רוחניים לעתיד ביהדות התפוצות למדינת ישראל ולחברה הישראלית.^[4]

המחלקה לחינוך ולפיתוח מקצועי

המחלקה לחינוך מתמקדת בהקניית ידע וכלים בחינוך יהודי פלורליסטי לשם קידום הפיתוח המקצועי של אנשי חינוך וחברה. המחלקה מקיימת תוכנית התמחות (תואר M.A.) בחינוך יהודי פלורליסטי בשיתוף עם מרכז מלטון לחינוך יהודי באוניברסיטה העברית בירושלים. תוכנית נוספת של המחלקה היא "תנופה" – תוכנית ליצירת קהילת עמיתים צעירים המעוניינים להעמיק ולהעשיר את עצמם בתחומי יהדות יחד עם למידה ועשייה יזמית חברתית. כל עמית מתנסה בפרויקט חברתי ומלווה בחונך אישי במהלך שנת הלימודים. המחלקה גם מפעילה תוכניות בוגרים.^[5]

מרכז בלאושטיין לליווי רוחני

המרכז מתמקד בפיתוח תחום הליווי והייעוץ הרוחני בישראל ובתמיכה בהכשרתם המקצועית של פרחי רבנות ישראלים. בלב פעילותו נמצאות תוכנית "מזורים" – לייעוץ וליווי רוחני, ותוכנית "סוגיות חיים" – ביבליותרפיה תלמודית. תוכנית "מזורים" מיועדת בעיקר לפסיכותרפיסטים, אנשי מקצועות הרפואה, עובדים סוציאליים, רבנים ואנשי דת. התוכנית מקנה ללומדים כלים להתמודדות ועיסוק בשאלות של משמעות החיים בעבודתם. תוכנית "סוגיות חיים" עוסקת בהוראת טקסטים קלאסיים מהמקורות היהודיים בגישה חדשנית. התוכנית מיועדת בעיקר למורים ליהדות, למנחי בתי מדרש וקבוצות לומדות תורה ולמטפלים בעלי אוריינטציה טקסטואלית.^[6] מנהלת המרכז היא פרופסור רוחמה וייס.^[7]

ספריית הקולג'

לפי ספריית הקולג' (קישור) יש במרכזה שבסינסינטי כ-700,000 כרכים מודפסים ואחרי הספרייה הלאומית היא השנייה בגודלה בעולם היהודי. בארבעת הקמפוסים ישנם למעלה ממיליון ספרים, לרבות 150 ספרים ממהדורת דפוס ראשונה ולמעלה מ-2,000 כתבי יד. בין האוספים נמנים: יהדות ארצות הברית, מוזיקה, שפינוזה וספריית מיקרופילם רחבה של כתבי עת יהודיים.

חברי סגל

ראשי המכללה:

יצחק מאיר וייז (בשנים 1875–1900)
קאופמן קוהלר (1903–1921)
ג'וליאן מורגנשטרן (1921–1947)
נלסון גליק (1947–1971)
אלפרד גוטשלאק (1971–1996)
שלדון צימרמן (1996–2000)
דוד אלינסון (2000–2014)
אהרן פנקן (2014–2018).
אנדרו רייפלד (2018 - ).

בראש "המכון היהודי לדתות" עמד סטיבן וייז מהקמתו ב-1922 ועד למיזוג עם ההיברו יוניון ב-1950.

בין חברי הסגל הידועים אפשר למנות את יהודה לייב מאגנס שהיה גם ממייסדי והנשיא הראשון של האוניברסיטה העברית, הרב אברהם קרונבך, אברהם יהושע השל, נלסון גליק, יעקב בצלאל לויטרבך, גידו קיש ואחרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היברו יוניון קולג' בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של היברו יוניון קולג' (באנגלית)

היברו יוניון קולג', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
היברו יוניון קולג', ברשת החברתית אינסטגרם
אתר בעברית http://huc.edu/israel
ג. קרסל, גושי גושים של היסטוריה, דבר, 31 במרץ 1950.
ביהמ"ד לרבנים מתוקנים בסינסינטי וכל פרטיו, המליץ, 9 בדצמבר 1897
היברו יוניון קולג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ צבי פאלק, אחדות הקהילות באמריקא, הצפירה, 20 בפברואר 1878
^ מחוץ לארצנו - הגיעה לידנו מחברת בשפה האנגלית, המליץ, 3 בדצמבר 1897
^ לימודי בית המדרש הישראלי לרבנות, באתר ההיברו יוניון קולג'.
^ שנה בישראל
^ מידע על התוכנית
^ תוכנית לימודים מפורטת
^ StackPath, huc.edu

[1] צבי פאלק, אחדות הקהילות באמריקא, הצפירה, 20 בפברואר 1878

[2] מחוץ לארצנו - הגיעה לידנו מחברת בשפה האנגלית, המליץ, 3 בדצמבר 1897

[3] לימודי בית המדרש הישראלי לרבנות, באתר ההיברו יוניון קולג'.

[4] שנה בישראל

[5] מידע על התוכנית

[6] תוכנית לימודים מפורטת

[7] StackPath, huc.edu

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]